אין זה סוד כי כיום, שיטת הזיכיון הפכה להיות שיטה נפוצה מאד לרכישה ומכירה של עסקים שונים כאלה ואחרים, בקרב הרשתות הגדולות ואנשי עסקים עצמאיים, וכלל וכלל לא חשוב באיזה תחום של עיסוק מדובר בכלל לצורך העניין. אנשים רבים שעומדים בפני פתיחת קריירה עצמאית שוקלים את האפשרות של עבודה תחת זיכיון כיום יותר מאי פעם, ללא כל צל של ספק.
הקונספט של זיכיון הוא נוח מאד לשני הצדדים. הוא מאפשר לגורם המזכה להרחיב את עצמו במהירות ע"י מתן הרשאה לגורמים עצמאיים לעשות שימוש בסמליו ובמוצריו, והוא מאפשר לזכיין להפוך ליזם בתחום, אך כשיש לו בטחון כלכלי בדמות החברה המזכה.
מה כולל הסכם הזיכיון?
לרוב, כשחותמים על הסכמי זיכיון, מציינים בהם במפורש במה הזכיין יכול לעשות שימוש. הזכיין יכול להשתמש באופן חופשי בסמלים של החברה המזכה, ולעשות שימוש מלא במוצרים שלה. גם הרכש הוא לרוב לא באחריותו – והחברה המזכה היא זו שמספקת לו את הרכש. לרוב גם השיווק והפרסום הוא באחריות החברה המזכה, אם כי היא יכולה להטיל אחריות מסוימת על הזכיין, כל עוד הדבר מוסכם על שני הצדדים.
מהן החובות של הזכיין?
בהסכם זיכיון, הדבר הבסיסי ביותר שהזכיין מחויב אליו, הוא להעביר חלק מהרווחים שלו אל החברה המזכה. הדבר לרוב נקבע באחוזים, ויכול להשתנות בין החברות השונות. כמו כן, באחריות הזכיין ליטול על עצמו את רוב ההוצאות של התפעול השוטף של העסק – חשבונות שוטפים, שכר לעובדים השונים, דמי שכירות וכיו"ב. למעשה, ההוצאה היחידה שהוא לא משלם עבורה היא בעיקר ברכש ובפרסום.
בין שותפות לניהול
חשוב להבין שהקונספט של זיכיון נע על הציר שבין שותפות לבין העסקה ישירה. מצד אחד, הזכיין איננו שותף מלא – הוא כפוף לתכתיבים של החברה המזכה, והדבר אף מצוין בחוזה של הזיכיון. מהצד השני, הזכיין איננו ממש בגדר עובד ישיר המועסק תחת החברה – שכן הוא מהווה איש עסקים עצמאי, שיש לו גם יכולת להכתיב שיטות ניהול משלו.